חוקרים מגלים שדגים מתים מדיכאון בחוות סלמון – הפתעה?

מחקר שפורסם לאחרונה וכלל ניסויים בדגי סלמון בחוות גידול, שופך אור על המנטליות של הנסיינים ביחס למושאי המחקר שלהם, ועל הפסיכולוגיה המורכבת של בעלי החיים לא מוערכים אלה

תמיר לוסקי, 29.08.2016

כמו חקלאים אחרים בתעשיה החקלאית, יעילות כלכלית מירבית היא האינטרס העליון של מגדלים הדגים. לשם כך הם דוחסים מספר מקסימלי של דגים בחוות הגידול, מאביסים אותם בקמח שעשוי מדגים שנלכדו בים ובאנטיביוטיקה ומחסנים אותם כדי למנוע התפרצות של מחלות זיהומיות. המונח המקובל בתעשייה לתנאי המחיה של הדגים בחוות אלו הוא "מרק דגים".
לפיכך אין זה מפתיע שדגים רבים בחוות אלו הופכים אפאטיים ומתים, למרות המזון הזמין בשפע והאנטיביוטיקה. העוסקים בתחום קוראים לדגים אלה "נושרים" (drop outs), ולעיתים בכינוי הציני והמקומם "לוזרים". דגים אלה פשוט צפים במקום ולא מגלים סימני חיים, ו"נראה שהם פשוט ויתרו". כאמור, רבים מהם מתים לבסוף. מדובר בתופעה שגורמת נזק כלכלי משמעותי למגדלי הדגים, שמשפיעים בתורם על מחלקות המחקר החקלאי באקדמיה ומממנים רבים מהמחקרים בתחום. ולכן צוות מחקר מנורווגיה, דנמרק והולנד קם ויצא לחקור את התופעה. החוקרים תיעדו את ההתנהגות והמראה של הנושרים וציינו שהם לרוב קטנים בגודלם, סובלים מאנורקסיה ומהתנהגות עצורה ואפאטית וקל ללכוד אותם.

F1.large

From: Brain serotonergic activation in growth-stunted farmed salmon: adaption versus pathology

החוקר שהוביל את המחקר, מרקו וינדאס (Vindas) מאוניברסיטת גותנברג, אמר "לא ארחיק ואומר שהם מתאבדים, אך מבחינה פיסיולוגית הם בקצה גבול יכולתם להתמודד, ומכיוון שהם נשארים באותה הסביבה, הם לבסוף מתים כתוצאה ממצבם".

מדע תלוי לחלוטין בהנחות המחקר (היפותזות) של החוקרים שמבצעים אותו. שאלות מחקר הם אלו שקובעות באילו כלים יש להשתמש כדי לאשר או לשלול אותן. אם הנחת המוצא היא שדגים מסוגלים לסבול מדיכאון ועצב כמו בעלי חיים אחרים (כולל בני-אדם), ייתכן שניתן להסתפק בתצפית התנהגותית כזו כדי להבין שזהו המצב כאן.

אך מכיוון שחוקרים מעדיפים להיות ספקנים ביחס ליכולות הרגשיות של בעלי החיים שתחת אזמליהם ומזרקיהם, התצפיות ההתנהגותיות היו רק ההתחלה. החוקרים משו דגים בריאים ונושרים מכלובי הדגים באמצעות רשתות, הניחו אותם בדליים להתבוננות פרטנית ולבסוף הרגו אותם וביצעו בהם מדידות שונות. הם גילו, לדוגמא, ריכוז גבוה של הורמון העקה קורטיזול, ופעילות יתר במערכות האחראיות לייצור ההורמון סרוטונין, שגרמה לשיתוקן.

שתי התופעות מקושרות לדיכאון כרוני חריף בבני-אדם ובעלי חיים אחרים. החוקרים הסיקו ממחקרם שהסביבה הבלתי טבעית, הצפופה, האגרסיבית, הלא בטוחה של הדגים, בה בכל רגע בני-אדם עלולים לתפוס אותם ולהכאיב להם (למשל לצורך חיסון), גורמת סטרס בלתי פוסק שלבסוף מוביל לדיכאון עמוק. "הדגים מצויים בסביבה עתירת סטרס, מכיוון שתנאי המחיה בחוות הדגים שונות מאוד מהסביבה הטבעית שאליה התפתחו", אמר וינאדס. הדיכאון מונע מהדגים מלהגיב למקורות חדשים של סטרס, והם מפסיקים לאכול ולשחות, ולבסוף מתים.

בני-אדם נוטים להמעיט בערכם וביכולותיהם של בעלי החיים שהם מנצלים בדרכים שונות, ודגים אינם יוצאים מכלל זה. רובנו מתייחסים לדגים כאל אוטומטונים נטולי רגשות ובעלי אינטיליגנציה מוגבלת, כפי שממחיש המיתוס המוכר לפיו לדגים זיכרון של שלוש שניות בלבד, שהופרך מזמן.

אך האתולוג (חוקר התנהגות בע"ח) המפורסם ג'ונתן בלקומב, שפרסם לאחרונה ספר שכותרתו (בתרגום חופשי) היא "מה שדג יודע – החיים הפנימיים של קרובינו שבמים", מחזיק בעמדה שונה מאוד. לדבריו, הראיות שנאספו בעשורים האחרונים מראות שדגים מסוגלים להשתמש בכלים, להפגין כישורים מורכבים ואפילו להזדהות עם דגים אחרים.

מחקר שפורסם בדצמבר 2015 הראה שדגי קָשַת מסוגלים לזהות את הפרצופים של בני-אדם שונים. הדגים, שבטבע צדים חרקים ע"י ירי מדויק של זרם מים מפיהם, אומנו לירוק על פרצופים אנושיים שהוצגו במסך מחשב שהונח מעל למיכל שבו שהו. הדגים קיבלו מזון כאשר ירקו מים על פרצוף אחד מתוך מגוון של 44 פרצופים שונים, ולפי החוקרים הם למדו מהר מאוד והיו מדויקים מאוד (ירקו על הפרצוף הנכון במעל 80% מהמקרים).

srep27523-f1

From: Discrimination of human faces by archerfish (Toxotes chatareus)

היכולת לזהות פרצופים משויכת לאזור במוח האנושי הקרוי נאוקורטקס. אזור זה חסר במוחם של דגים כולל דגי קשת, אך אלו עדיין ניחנו ביכולת לזהות פרצופים בדיוק מרשים – מה שמעיד שעוד יש לנו הרבה מאוד ללמוד גם על המוח האנושי, וגם על יכולותיהם הקוגניטיביות של בעלי חיים.

אין ספק שניתן למנוע ניסויים רבים היוצאים לבחון שאלות כגון אלו ע"י שינוי הנחות המוצא שלנו. הצטבר כבר ידע ומשקל ראיות גדול כל כך שמדגים את יכולותיהם הרגשיות והשכליות של בעלי חיים שונים, כך שסביר הרבה יותר פשוט להניח שכישורים אלה קיימים במגוון מינים ואינם בלעדיים בבני-אדם. אין צורך לחשמל נברנים או להטביע חולדות כדי להבין שבעלי חיים חשים אמפתיה, ואין צורך להרוג ולמדוד את ריכוזי ההורמונים במוחם של דגים הכלואים בתנאי מחיה המחרידים של כלובי הדגים, כדי להבין שהם סובלים מדיכאון.

6 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. אלעד הגיב:

    יפה מאוד! נהנתי לקרוא.

    בנוגע לצורך בניסויים פולשניים למקרה הדגים- אם מטרת המחקר היא למצוא פתרון לבעיית הדכאון ולא רק לבדוק האם דגים סובלים מדכאון (וזו המטרה בסוף, שהרי המחקר הוא לא תיאורתי, אלא יוזצה של התעשיה המחפשת להתייעל) הרי שאין מנוס מביצוע ניסויים פולשניים כדי להבין את המנגנון המשפעל את הדיכאון בדגים, אשר אין שום סיבה להניח מראש כי הוא דומה למנגנון האנושי.

    זה כמובן לא מצדיק את הניסויים לכשעצמם או את התעשיה בכלל, אבל חשוב להבין את המניעים לפעולות הללו. לא מדובר, במקרה זה, בסקרנות סדיסטית של החוקרים, אלא בענין פרקטי וענייני.

    אהבתי

    1. Tamir Lousky הגיב:

      תודה אלעד!

      המטרה של התעשיה ברורה בביצוע המחקר לעיל. יתרה מכך, אנחנו לא מאמינים שמחקרים (אפילו אכזריים כגון זה) נעשים מתוך סדיסטיות טהורה, להוציא אולי מקרים חריגים.

      אבל כמו שאמרת, התייעלות של תעשיה ברוטלית היא לא סיבה מספקת לנצל באכזריות בע"ח, לא בתעשיית המזון ולא בתעשיית הניסויים.

      יתר על כן, המחקר הנוכחי יצא לבדוק תופעה שהיתה אמורה להיות ברורה מאליה (היינו, שתנאי מחיה קיצוניים באכזריותם מובילים לדיכאון, באין אם אתה אדם או דג) ושלא ניתן לפתור גם אם יבינו את המנגנונים המדויקים שמשפעלים אותה.

      נוגדי דיכאון ניתנים לעיתים לבע"ח בתעשיית המזון והניסויים, אך הם אינם יכולים לסתור באמת את הנזק המנטלי הקשה שנגרם להם כתוצאה מחייהם האומללים.

      הפתרון היחיד לדיכאון הוא להפסיק להתאכזר לבעלי החיים ולשחרר אותם מכלוביהם.

      אהבתי

  2. תמי הגיב:

    העובדה שדגי הקשת ידעו להבחין בין פרצופים לא אומרת שהם יודעים לזהות פרצופים אנושיים. היא מעידה שהם יודעים להבחין בין גירויים חזותיים. אי אפשר להסיק מזה שיש להם יכולת נוירולוגית מובחנת לזהות פנים, על המשמעויות של כך, כפי שהניאוקורטקס מאפשר לבני אדם.

    אהבתי

  3. Tamir Lousky הגיב:

    לפי המקור, לא יודעים בצורה ברורה אם אכן יכולת זיהוי הפנים היא מובחנת ותלויה בנאו-קורטקס אפילו בבני-אדם.
    ככה זה כשיודעים לצערנו הרבה מדי על מה שקורה בבע"ח ומעט מדי על מה שקורה בבני-אדם. לעיתים לא רחוקות, זה הורג אנשים (וזה תמיד הורג הרבה מאוד חיות).

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s