הנסיין שאמר – "אני מפלצת"

על ההתייחסות המורבידית לכלים ולפרקטיקות במעבדה על ידי הנסיינים עצמם.

אורן בן יוסף

א. אני מפלצת.

"אני מפלצת. משפחתי וחבריי אינם מסכימים עם הערכה זו, אבל היה זה קשה לא לחשוב על עצמי בצורה זו כשחשבתי על הספר שהייתי חייב לכתוב. וזה היה צריך להיכתב."

אינני יכול להתחיל לחשוב מה עובר בראשם של מי שהיו נסיינים בעבר, ופגעו באינספור בעלי חיים, לפני שהבינו את מהותו של האקט האלים בו הם לוקחים חלק ושינו את דרכם. לשמחתי הרבה אני יכול להעיד שאני מכיר אנשים נפלאים שבעבר ביצעו ניסויים בבעלי חיים, ועכשיו פועלים נגד מעשים איומים אלו, ונותר לי לקוות (ולפעול למען כך) שמספרם של האנשים שיעצרו את מלאכת הפגיעה בבעלי החיים במעבדות יגדל, והלגיטימציה לפגוע בכל כך הרבה יצורים אומללים תעלם. את הציטוט איתו פתחתי מאמר זה כתב נסיין לשעבר מארצות הברית, מייקל סלושר שמו. שלוש שורות אלו פותחות את ספרו "They all had eyes", המתאר את עבודותיו במעבדות השונות לאורך השנים בהן לא ראה בבעלי חיים ישויות עצמאיות. הוא כותב את סיפורו מנקודת מבט שונה מנקודת המבט שהיתה לו בתור נסיין. זו נקודת המבט המבינה את מעשיו האיומים; זו המבינה את רצונם של בעלי החיים לחיות מבלי שיפגעו בהם.

בטקסט הקודם שכתבתי לבלוג "אזמל", התייחסתי לאופן בו חלק מהשפה של הנסיינים, בעיקר זו המבלבלת בין הקרבה (Sacrifice) וקרבן (Victim). הפעם איעזר בספרו החשוב של סלושר על מנת להציג סדרה אחרת ביטויים, כאלו המעניקים אופי סמלי, אכזרי ומורבידי לניסויים, להוצאות להורג של חיות המעבדה ולדפוסי התנהגות של הנסיינים, והם ניתנים על ידי הנסיינים עצמם, ולא על ידי מתנגדים לניסויים. אני רואה בחשיפה זו של סלושר מעשה אמיץ וחשוב ביותר, שכן הוא מציג את האופן בו ההתאכזרות חורגת ופוצעת גם את הניסיון להשתיק ולנרמל את המעשים האכזריים (יש מי שיוכלו לטעון שמעשה הניסוי בבעל החיים עצמו אינו אכזרי?) המתרחשים מבלי שנוכל להיות עדים לכך. אני ממליץ בחום על קריאת ספר חשוב זה.

דלי המוות (עמוד 33)

מייקל סלושר מתאר את האופן בו הרג בעלי חיים, בהם לא היה צורך יותר במעבדה, או שאת גופם היה צריך לחתוך על מנת לבדוק את השפעותיו של ניסוי זה או אחר. הוא וחבריו למעבדה קראו לכלי ההרג בו השתמש בשם "דלי המוות". היה זה דלי גדול ובו גושי קרח יבש (פחמן דו חמצני מוצק). סלושר היה מכניס את החולדות לדלי וסוגר עליהן את המכסה. לא הקור הוא שסיכן אותן בצורה מיידית, אלא החנק, שכן לא היה חמצן בתוך הדלי והפחמן הדו חמצני חנק אותן לאט. כמה לאט? סלושר כותב שבמשך דקה שלמה הוא היה שומע את קורבנותיו נאבקים על חייהם בתוך הדלי, ואחרי דקה הגיע השקט. החולדות אותם שם בדלי לא מתו עדיין, אך הן איבדו את הכרתן, כשגופם עדיין מנסה לנשום ולהכניס חמצן לריאותיו, ופולט שתן וצואה אל תוך חלל הדלי. סלושר תוהה, במהלך כתיבת הספר, מה עובר בראשן של חולדות שהושלכו אל תוך הדלי, מהרגע ונחתו על גבן של חולדות מתות אחרות, ועד הרגע בו גופם כשל סופית.

שייק חולדות (עמוד 58)

שם נוסף שניתן למכשיר במעבדה, או יותר נכון – לתוצר של אותו מכשיר, היה "שייק החולדות". על מנת לבדוק את מידת הרדיואקטיביות באיבריה השונים של החולדה (אחרי שחומרים שונים הוזרקו לגופה), איבריה היו נקצרים ונחתכים לחתיכות במימדים קבועים. אותם חלקים הוכנסו לסוג של בלנדר, יחד עם מים שירככו את העיסה שתתקבל, והתוצאה זכתה לשם הנורא על ידי חברי המעבדה.

מאושוויץ (עמוד 112)

במעבדה אחרת, סלושר מתאר את המשרפה, אליה היו מביאים את הגופות של בעלי החיים על מנת להיפטר מהן. חדר המשרפה היה מקום לא נעים, שהכה במבקריו בעוצמת הריח היבש שמילא אותו בכל רגע נתון. הטכנאים של המעבדה קראו למקום מאושוויץ, צירוף המילים עכבר (Mouse) ואושוויץ.

דוגמאות אלו הן רק טיפות בודדות בים רחב של מידע אותו ניתן ללמוד מנסיינים לשעבר, על הפעילות הסודית שמתבצעת נגד בעלי חיים במעבדות. אחד הדברים שעלינו לעשות על מנת לעצור את המעשים הללו, ועל מנת להתנגד להם בצורה נחרצת וברורה, זה לדעת כל מה שמתאפשר לנו לדעת על ניסויים ועל ההליכים השונים במעבדות. לסיום אצרף לכאן רשימה חלקית של ספרים העוסקים בניסויים בבעלי חיים, ושדרכם ניתן להכיר את הבעיה האיומה הזו, בתקווה שתגסוס ותעלם מעל פני האדמה.

Michael Slusher – They all had eyes. Confessions of a vivisectionist

Dr. Robert Sharpe – The cruel deception

Moneim A. Fadali M.D – Animal Experimentation, a harvest of Shame

Hans Ruesch – Naked Empress

Gary L. Francione, Anne E. Charlton – Vivisection and dissection in the classroom

פיטר סינגר – שחרור בעלי חיים

האנס רוש – טבח החפים מפשע

א.ש.גבירצמן – חולה על עכברים

 

 

ב. אינני רוצה להיות מפלצת

– כשראית אותם מתים, אז מה עבר לך בראש?

– "מה עבר לי? (מגחך) קונוטציות לא חיוביות".

– צער, עצבות?

– "קונוטציות של שואה".

– באמת? למה?

– "אני לא יודע…שהניסויים שאתה עושה הם משהו ממש רע". (מסטרנט, גיל: 27)

מתוך הכתבה: "בין המדען  לחיית המעבדה, חוקרים פותחים את הלב" מאת תמר מרי.

 לתעשיית הניסויים יש יתרון גדול על תעשיות אחרות של ניצול בעלי חיים בכך שקשה מאד עד לא ניתן לדעת מה באמת קורה בתוכה. עבור מי שרוצים לדעת באמת מה קורה לבעלי החיים במעבדות, הדוחות המפורסמים על ידי המועצה לניסויים לא באמת מניחים את הדעת. ככל שיותר נסיינים ונסייניות יבינו שמשהו כאן לא בסדר, אם לא עצם קיומה של האלימות הקשה הזו נגד בעלי החיים אז עצם שמירתה בסוד הרחק מעיני הציבור (ואם זו פעולה לגיטימית, מדוע לא להאיר אותה ולהציג אותה?), וישתפו מידע לגבי גורלם של בעלי החיים, כך נוכל להעיר את אחת הפינות החשוכות ביותר של התרבות האנושית, בה אינספור אלמונים סובלים כפי שאנו, בני האדם, איננו מסוגלים אפילו להעלות בדעתנו.

Mice in Research for Animal Testing
מקור : https://www.flickr.com/photos/90500915@N05/

הכותב הינו רכז פעילות השטח והתקשורת של האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, וכותב הספר "ראו את החיה" שיצא בשנת 2015 בהוצאת "דרור".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s