חמלה. לא בזכות המדע

אנחנו שמחים לארח בבלוג "אזמל" את יקי שגיא, פסיכולוג קליני ופעיל למען בעלי חיים, במאמר מעניין שמציג אופן של שיח הנמצא בתוך הדרישה לשחרור בעלי חיים. מדובר במאמר מעט שונה מהמאמרים שפרסמנו עד כה, שכן הוא מציג דיון בין שני צדדים, שניהם בעד שחרור בעלי חיים, ולא מתייחס באופן מוחלט וישיר רק למאבק בין הדרישה לשחרר בעלי חיים, ובין הדרישה להמשיך ולשעבד אותם. המאמר הבא שנפרסם יתייחס למאמרו של יקי, ויציג עמדה שונה ממנו. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו ולהביע דעתכם בנושא זה:

"מעצם העובדה שהוא מביט בי, האחר נעשה גבול לחירותי"

זיגמונט באומן

 

 

מעצם העובדה שהיא מביטה בי, מתגשמת בי אפשרות הסבל שלה, מתגשמים צער הנפש ועינויי הגוף, ואני אינני יכול לחמוק מן החיה. לא אוכל לחמוק ממנה משעה שהביטה בי, וכבר אני גוזר את אחריותי כלפיה ואת צו מצפוני לא להרע לה. לא המחקר המדעי אמון על הכרתי בה, אלא מבטה בי.

היו אלו הימים החשוכים במאה שעברה, במהלכם גויס המדע כדי להתוות עמדה מוסרית כלפי האחר. דומה שרק בסופם, נחלץ המדע מהדרישה הרודנית שינפיק ערכים ויצביע על "עליונים" מול "נחותים". במקביל, נוסדה מחדש ההבנה שההכרה באחר – יכולתו לסבול, לכאוב, לאהוב ולהעריך את חייו – לא ממוקמת בשדה המדע כי אם בשדה האתיקה, שאינו יונק כלל את ציוויו מן המחקר המדעי. הוגים שהרבו לכתוב על האחריות האתית כלפי הזר והאחר, כגון לווינס, סארטר, קאמי, בובר ועוד רבים, לא הגו את משנתם בחסות אור הפלורסנט של המעבדה.
תמוהים הם, לפיכך, ניסויים בבעלי חיים, הנעשים בהווה תוך פגיעה בנפשם ובגופם, במטרה "להוכיח" את כישוריהם הגופניים והמנטליים, ומתוך רצון "להתקרב" אל עולם החי. כך קורס המדע אל תוך עצמו, מערבב את השאיפה להכיר באחר ובערך חייו עם ריח המוות של אותו אחר ממש.

תמוהה היא גם הקריאה של רבים מאתנו, הטבעונים, לחמול על חיות בהסתמך על מחקר מדעי. תוצאות מחקרי הקופים שביצע הפסיכולוג הארי הארלו בשנות החמישים משמשות אותנו, לא פעם, בבואנו לטעון שהחיה חווה צער וכאב שהינם מוכחים וברי קיימא. אולם נטייה זו משתפת פעולה, מבלי משים, עם ההנחה שערך חיי הקוף הם עניין שיש להוכיח מחקרית, ומכאן שטוב שנחקרו. ואכן, התקין החוקר האמריקאי תא פלדה אשר כונה ״באר הייאוש״, אליו הוכנס קוף צעיר למשך חודש וחצי, ולבסוף, כשנטרפה דעתו והוא ביכר להצטנף בפינה סהרורי ואבוד, נוסדה ההבנה כי "ריתוק מקדם התנהגות בעלת אופי דיכאוני". אבוי לנו אם נפנה למדע כדי להכיר בערך חייו של האחר.
בשיחותיי עם טבעונים אני שב ומפציר בהם לא לנמק את בחירתם המוסרית ב״הוכחה מדעית״. אני שב ומשער שלא בזכות המדע גיבשו את בחירתם לכתחילה, ולא תגלית מדעית הביאה אותם להאמין שחיים כלשהם ראויים לא להיגדע. ממילא דיכוי קבוצות אנושיות לא תם (אם בכלל תם דיכוי האישה והאדם השחור) לאור מחקרים ש"הוכיחו" את תבונתם. מובן מאליו שקיום מחקר שכזה היה פוגעני ומקומם, משום שההכרה באחר – בנפשו וברגשותיו, איננה עניין למחקר מדעי.
פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ׳ הקדיש נתח ניכר ממשנתו כדי להבהיר שהכרעה מוסרית לא נובעת מתוך ידע האדם על העולם, וכי ״ערכים צומחים לאדם ממנו עצמו״. שוב ושוב טען כי "אין מגיעים להכרעה ערכית על סמך מידע מן המציאות". המהולל שבמדענים והבקי שבחוקרים עלול להיות רשע גמור, בעוד שאדם נטול השכלה, שלא קרא מימיו מחקר בנושא תבונת החיה, עשוי לגלות חמלה לכל חי. מוסר, אם כן, איננו עניין לעושר אינטלקטואלי ואינו נרכש באמצעות קניית דעת.

ידוע מחקרה של הסוציולוגית נחמה טק, שביקשה לאפיין את התנהגותם של חסידי אומות עולם בעת השואה. "טק עשתה את כל שביכולתה", כתב זיגמונט באומן, "כדי למצוא את הגורמים החברתיים המסבירים התנהגות שעל פי כל מדדי התקופה הייתה חריגה. היא בחנה אחת לאחת את כל ההשערות שסוציולוג מכובד וידען היה כולל בלי ספק בפרויקט המחקר הזה. היא חישבה מתאמים בין הנכונות לעזור מצד אחד לבין משתנים של מעמד, השכלה, השתייכות קהילתית או פוליטית מצד שני – וגילתה שאין כל מתאם כזה. בניגוד לציפיותיה שלה … טק נאלצה להסיק את המסקנה האפשרית היחידה: 'המצילים פעלו בדרכים שהיו טבעיות להם – באופן ספונטני הם יכלו להתקומם נגד זוועות תקופתם'. במילים אחרות, המצילים היו מוכנים להציל מכיוון שזה היה אופיים. הם הגיעו מכל מדוריו ומגזריו של 'המבנה החברתי', וכך הפריכו את הבדותה כאילו להתנהגות מוסרית ישנם 'גורמים קובעים חברתיים'".
ההחלטה לחמול על חיות מקננת בליבם של אנשים, פורצת מתוכם ומדריכה את מצפונם, ולדאבון הלב אינה מקננת בלב מיליארדים אחרים. בין אלו גם מדענים דגולים, הערים היטב לכישורים המנטליים של בעלי החיים. ממילא מקבלים על עצמם רבים מאוכלי החיות את ההנחה שקורבנותיהם יצורים תבוניים, ואין הדבר מביאם לחוס עליהם. במודע הם בוחרים לפגוע בחיה ומבלי שחסר להם ידע על תבונתה (מאליה עולה שאלה, שערכה עבור טבעונים רטורי בלבד: האם חיה שאינה תבונית דיה וסובלת מליקוי מנטלי ראויה להשמדה?).

 

afbfbfe976341b081b19a2527721df14
האם ההנחה עליה נשענים אלו המבססים את חמלתם על ידע מדעי רעועה? (בתמונה: הקוף בריצ'ס במהלך שיקומו)

אולם ההנחה עליה נשענים אלו המבססים את חמלתם על ידע מדעי אינה רק רעועה, אלא פוגמת בנימוק המוסרי ומחלישה אותו. נימוק זה שב ומותקף לאחרונה לאור עליית מחקרים העוסקים באפשרות כי "גם צמחים חשים כאב". הטוענים לחמלה על החי מתוקף הכרה מדעית, ניצבים במבוכה וחשש לנוכח מחקרים אלו, משום שלכתחילה תיקפו את עמדתם המוסרית סביב ידע אמפירי-חיצוני, ולא על בסיס קולו הנוקב והמספיק של המצפון. דומה שכל עמידה איתנה מול רוע, כעמידת פעילי שחרור בעלי חיים מול שואת החיות, מצריכה הכרעה פרטית שאינה תלויה בידע ובבקיאות מחקרית, אלא ברוחו של האדם.
לעולם לא אטען שבחירתי בטבעונות נסמכת על "הוכחות", ולא אשען על ניסויים שנעשו על חיות כדי להוכיח את ערך חייהן. הכרעה מוסרית איננה עניינו של ה"אובייקט" הנחקר אלא של הסובייקט החומל. כל שביכולתי לעשות הוא להצהיר שסבלן של החיות בוער בכל תג ותו בנפשי (זוהי וודאות הנובעת ממני, אני הוא נקודת המשענת שלה, והיא למעשה "מי שהנני"), ובכוונתי להיאבק בכל כוחי כדי לתבוע, לבקש ואף להתחנן: הניחו לחיות. הניחו להן האוכלים את בשרן, והניחו להן החוקרים את נפשן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s